השתתפו במבחן: יתיר דוידוביץ, אורן דורי, דניאל סקלי ועומר פרלמן. צילום: אוריאל כהן.
קיצורי דרך: עיצוב, אבזור ואיכות חומרים; נוחות, מרווח ותא מטען; מנועים, תיבות והתנהגות; צריכת דלק; סיכום.
איזו זירה לוהטת. אם בעבר משפחתיות האצ'בק היו קוריוז של פנסיונרים בעוד השוק התבסס כולו על מכוניות בתצורת סדאן, כיום ניתן לומר שהמצב השתנה מקצה לקצה. כמו מוסכמות רבות שהתערערו בשוק הרכב הישראלי בשנים האחרונות, גם מחסום ההאצ'בק התנפץ לרסיסים: יונדאי i30 היוצאת, שהיתה המכונית הנמכרת ביותר בישראל בשנת 2011, כלל לא נמכרה בגרסת סדאן. פורד פוקוס החדשה, שמכהנת כמלכת המכירות הנוכחית, מכרה מתחילת השנה מעל 1,700 מכוניות בתצורת האצ'בק - וזה כמעט 20% מכמות הפוקוסים שנמכרו. הונדה סיוויק, לראשונה אי פעם, מוכרת יותר מכוניות בגרסת ההאצ'בק מאשר בגרסת הסדאן, ומדובר על פער של 250% בין הגרסאות. אפשר להמשיך ולשפוך מספרים על מכוניות כמו סוזוקי SX4, סובארו B3, קיה סיד ועוד - אבל הרעיון ברור: משפחתיות ההאצ'בק משתלטות על השוק.
יונדאי i30 החדשה, שנחתה פה רק לאחרונה, היא הסיבה הרשמית להתכנסותו של המבחן המסקרן הזה. בפועל, מדובר באחד המבחנים החשובים שבוצעו בתקופה האחרונה בישראל: פורד פוקוס היא המכונית הנמכרת ביותר בארץ בשנת 2012, ומולה מתמודדת ה-i30 ששואפת לחזור לצמרת עם הדגם החדש. הונדה סיוויק הושקה לפני חודשים בודדים וגורפת בינתיים הצלחה מרשימה, וסיטרואן C4 זוכה לפופולאריות גבוהה בחברות הליסינג, ולא רק שם. לעומת המכוניות האחרות, פולקסווגן גולף הגיעה למבחן הזה כאמת מידה: בחודשים הקרובים תגיע לארץ גולף חדשה לחלוטין, כך שהדגם הנבחן עושה את צעדיו האחרונים בשוק. למרות זאת, הגולף נמצאת כאן מכיוון שהיא למעשה אב הטיפוס למשפחתית אירופאית, וכל אחת מארבעת המכוניות האחרות שנמצאות כאן שאבו ממנה השראה - באופן מרומז ולעיתים אפילו במוצהר. האם מישהי מהן מסוגלת להיות גולף בעצמה? ומי מהן היא הרכישה הטובה ביותר? בקרוב הכל יתבהר. יוצאים לדרך.
תצוגת אופנה: עיצוב, אבזור ואיכות חומרים
פולקסווגן גולף היא המכונית הוותיקה ביותר במבחן, וסימני הגיל ניכרים עליה מכל כיוון. היא נראית אפרורית, משעממת ומאוד מאוד סולידית - אבל זה לא רק בגלל הותק שלה, אלא גם בגלל הגנים הגולפיים שמכתיבים סגנון רציני וענייני. לטעמנו הגרמנים הלכו עם זה רחוק מדי, ולעומת המתחרות הסקסיות והצעירות הגולף נראית פשוט מיושנת. גם תא הנוסעים של הגולף מעורר פיהוק: אין בו את ה"תלת מימדיות" והחדשניות שמציגות הפוקוס והיונדאי למשל, ורשימת האבזור הדלילה מגבירה את האכזבה. מנגד, איכות ההרכבה של הגולף מעוררת כבוד: הפלסטיקים והדיפונים עשויים מהחומרים הטובים ביותר, ונראה שהם ישרדו היטב לאורך השנים.
הונדה סיוויק, יפנית שמיוצרת באירופה ופונה לקהל המקומי, מציגה אף היא תא נוסעים שבנוי לתלפיות, אבל זה המכנה המשותף היחיד שלה עם הגולף. הסיוויק נראית עתידנית וצעירה מבפנים וגם מבחוץ, והיא מושכת תשומת לב רבה - אולי אפילו רבה מדי. מרבית הבוחנים לא אהבו את העיצוב המצועצע והצעקני שלפעמים פוגע בשימושיות, כמו במקרה של הספוילר האחורי שנעוץ במרכז השמשה וחוסם את שדה הראיה. סביבת הנהג ממשיכה את העיצוב החללי והיא רוויה במסכים, כולל אפילו אפשרות להוספה של תמונת רקע ל"שולחן העבודה". יהיו שיאהבו את הסגנון המקושקש של הסיוויק, בעוד רבים אחרים יירתעו ממנו. רשימת האבזור הצנועה של הסיוויק לא הולמת את תג המחיר הגבוה, ומציבה את ההונדה בעמדת נחיתות אל מול המתחרות.
סיטרואן C4 עשתה את הדרך ההפוכה מזו של הסיוויק. הדור החדש של ה-C4, שהגיע ארצה לפני קצת יותר משנה, נראה בוגר ורציני יותר לעומת ה-C4 הקודמת. גימיקים כמו גלגל הגה שנע סביב טבור קבוע ולוח מחוונים דיגיטאלי עצום פינו את מקומם לטובת עיצוב פונקציונאלי ויעיל. השעונים והמתגים השונים גדולים מאוד וברורים, כאילו מדובר במכונית לגיל הזהב. האבזור צנוע אך פרקטי, וזה מתבטא גם בתאי אחסון שימושיים הפזורים ברחבי הקבינה. איכות החומרים אינה אחידה: המשטחים שמעל הדשבורד נעימים מאוד למגע, אך חלקים אחרים כמו גלגל ההגה, מערכת המיזוג או הקונסולה של תיבת ההילוכים עשויים מפלסטיק פשוט שלעיתים מורכב באופן לא משכנע. בקצרה: יעיל, אבל לא יותר.
לפני כמה שבועות, כשנהגנו לראשונה ביונדאי i30 החדשה, התפעלנו מהאיכות של תא הנוסעים שלה. אז גם קיבלנו את הגרסה עם שילוב הצבעים הבהיר שהולם אותה יותר, אך גם הגרסה המושחרת של ה-i30 הצליחה להרשים אותנו. מעצבי יונדאי עבדו שעות נוספות על הדגם הזה, ולא הוציאו אותו משערי המפעל עד שעברו בדקדקנות על הפרטים הקטנים ביותר. שאפו. גם מבחוץ היא נראית נהדר, אבל תעשו לעצמכם טובה - אל תזמינו אותה בלבן. שלא תיעלם מהר מדי. הסעיף היחיד בו היונדאי נופלת מפורד פוקוס הוא האבזור: גג שמש פנוראמי זה באמת נחמד, אבל בלי בקרת אקלים ודיבורית בלוטות' אין לה הרבה מה להציע. חבל.
פורד פוקוס היא הדוגמה הטובה ביותר למה שיקרה ליונדאי i30 בתוך זמן קצר. הכמויות העצומות של פוקוסים שמסתובבות על הכבישים הפכו אותה ממכונית מעוצבת לשיעמומון ליסינג, בדיוק באותה הדרך בה נעלמה גם מאזדה 3 בין עדרי המשפחתיות. ולמרות זאת, הפוקוס היא מכונית נאה. מכונית המבחן התייצבה בצבע שחור בוהק ובגרסת ה-Sport שמאובזרת בחישוקים קלים שמעניקים לה מראה ספורטיבי, מה גם שגרסת ההאצ'בק פחות נפוצה מאשר הסדאן והסטיישן ולכן נראית ייחודית יותר. בתוך תא הנוסעים הפוקוס ניצבת בליגה משל עצמה: העיצוב, איכות החומרים ובעיקר רשימת האבזור הבלתי נגמרת, הופכים את סביבת הנהג למקום שאף פעם לא משעמם בו. מנגד, כל האבזור הזה יוצר קצת בלאגן בעיניים: על גלגל ההגה ספרנו לא פחות מ-20 כפתורים, ואת מערכת השמע מפעילים 38 (!) כפתורים שונים. בגרסת ה-Trend יש קצת יותר סדר, ועדיין - הנדסת האנוש ביונדאי ובגולף טובה יותר. הפוקוס עלולה להבהיל את הנהגים הטכנופובים.
מפגש משפחתי: נוחות, מרווח ותא מטען
הונדה סיוויק מכוונת לקהל הצעיר. זה מתבטא בעיצוב, כמו שכבר הזכרנו, וגם בתא הנוסעים שתוכנן בהתאם. לוח המחוונים "עוטף" את הנהג ויוצר חצי גורן סביבו, מה שנותן תחושה של מרווח מצומצם אבל גם מקנה תנוחת ישיבה ספורטיבית (שלא לכולם תהיה נוחה). המרווח מאחור טוב מאוד לשני מבוגרים, אך 3 נוסעים יסבלו ממרווח מוגבל לכתפיים. בסיס המושב קצר מאוד ביחס למתחרות כך שיהיה קשה לעגן כסאות בטיחות. מסקנת ביניים: קחו את החבר'ה בסיוויק ותקבלו מחמאות, אבל את הילדים תעדיפו להסיע לגן ברכב אחר. נוחות הנסיעה של ההונדה טובה בדרך כלל; המתלים מגהצים היטב את האספלט ומעלימים את מרבית השיבושים, אך על בורות גדולים או על רצף שיבושים הם עלולים להיסגר ולחבוט. חשוב לציין שגרסת הסדאן של הסיוויק שונה בתכלית מההאצ'בק: היא אמנם נוחה יותר בעיר, אך מחוץ לעיר ההאצ'בק מרגישה מרוסנת, נשלטת ויציבה יותר. תא המטען נדיב בגודלו, אך שפת ההטענה שלו מאוד גבוהה ומקשה על הוצאת ציוד בשליפה. פטנט מעניין נמצא במושב האחורי, שיכול להתקפל כלפי מעלה וליצור חלל הטענה בגובה של 1.20 מ' - שימושי בהובלה של עציצים, למשל.
לעומת ההונדה הצעירה, יונדאי i30 היא מכונית שיודעת לעשות הכל: יש לה פיגורה האצ'בקית חטובה, אבל גם מרווח פנים מרשים. הקונסולה המרכזית פונה לנהג ומחבקת אותו, אבל לא סוגרת אותו בתוך הכסא כפי שעושה ההונדה. חלל הרכב גדול מאוד ומנוצל היטב: בין הנוסעים מאחור לאלו שמלפנים יש המון "ספייס", ותחושת המרחב מתעצמת כשפותחים גג השמש הפנוראמי. במקרה של היונדאי, בכלל לא בטוח שבעלי משפחות יעדיפו את ה-i35: תא המטען גדול ומרווח גם ב-i30 הקומפקטית, ויש בו עזרים שימושיים כמו שקע מצת ונקודות לעיגון המטען. המרווח לנוסעים מאחור טוב מאוד - אפילו נוסע שלישי ירגיש בנוח במרכז הספסל - והבעיה היחידה שאיתרנו היא במרווח הראש, שנפגע באופן מהותי מהגג הפנוראמי. ברגע שיוצאים לדרך מתגלה החולשה העיקרית של היונדאי - מערכת המתלים. מבלי להיכנס להסברים טכניים, נאמר בקצרה שה-i30 היא מכונית לא מספיק נוחה. השיבושים עוברים באופן מוחשי לתא הנוסעים, וגם על כבישים בין עירוניים לא מושגת רגיעה. צוות הבוחנים החליט פה אחד כי זו המכונית הכי פחות נוחה מבין החמש, ואף אחד מהנהגים לא היה מרוצה מהמסקנה הזו. כולנו ציפינו ליותר מהיונדאי, והתאכזבנו.
גם אל פורד פוקוס הגענו עם ציפיות גבוהות. כמו בסיוויק, הנהג של הפוקוס מרגיש כאילו הוא יושב בתוך קוקפיט סגור. יכול להיות שזה ביטוי מכובס למילה "צפיפות", אבל זו גם תחושה ספורטיבית שקל לאהוב (ואפשר גם לשנוא). המרווח מאחור בינוני: שני נוסעים יסתדרו שם נהדר, ואפילו יופתעו ממרווח הראש הנדיב, אך טרמפיסט שיידחק ביניהם ירגיש קרבה מוגזמת לחבריו החדשים. המושב עצמו רך ונוח, אך אינו שטוח - מה שעלול להקשות על עיגון של כסא בטיחות במרכז הספסל. תא המטען של הפוקוס שנבחנה היה קטן משמעותית ביחס לארבע האחרות, אך כאן צריך לזכור שתי עובדות: ראשית, הפוקוס שלנו הגיעה עם גלגל רזרבי בגודל מלא, בעוד הלקוחות כיום מקבלים אותה עם גלגל מוקטן. שנית, מי שזקוק לנפח הטענה גדול יוכל לקחת את הפוקוס גם בגרסאות סדאן וסטיישן. נוחות הנסיעה של הפוקוס הסגירה מיד את מוצאה הגרמני: היא אמנם לא ספגה את השיבושים בקלאסה כמו הסיטרואן, אך היא גם לא הזדעזעה משברי אספלט קיצוניים. המתלים שמרו על ריסון ראוי לשבח, מה שתרם לנוחות הנסיעה בכבישים בין עירוניים.
כשנכנסים לגולף, נדמה שהמהנדסים שתכננו אותה עשו זאת בלי להתחשב בדרישות של המעצבים ואנשי השיווק. זו כנראה שיטת עבודה מוצלחת, כיוון שהגולף הצליחה לייצר תא נוסעים פשוט ויעיל - כל כך פשוט ויעיל, עד שקשה להבין איך המתחרות לא מצליחות לעשות את זה. המבנה הקופסתי של הגולף מעניק שפע של מקום לנוסעים. זו המכונית היחידה שבה הנהג יושב בתנוחה גבוהה, והניסיון מלמד שהקהל הישראלי מאוהב בתנוחה הזו. הנוסעים מאחור יוכלו להתרווח וליהנות מפתחי המיזוג שנשתלו עבורם, אך אנחנו נוכחנו לדעת כי הגולף היא המכונית הכי פחות מרווחת עבור נוסע שלישי מאחור, שסובל ממנהרת הינע ומתעלת מיזוג בולטות. תא המטען של הגולף סביר בגודלו, אם כי הרצפה שלו נמוכה מאוד ותדרוש התכופפות על מנת להוציא חפצים. נוחות הנסיעה של הגולף היא בדיוק מה שרצתה הפוקוס לייצר, וברמת ביצוע גבוהה יותר: המתלים אמנם לא מבודדים היטב את החריצים העדינים בכביש, אך הם שומרים על קור רוח מרשים במעבר על שיבושים עמוקים ומספקים נוחות נסיעה נפלאה בנסיעות ארוכות על כבישים מהירים. משפחתית אוטוסטראדות.
את הבכורה בסעיף הפרקטיות תופסת סיטרואן C4. יש לה סיבה מצוינת להתאמץ בסעיף הזה, שכן היא המכונית היחידה במבחן שלא משווקת בתצורה נוספת ושימושית יותר, ואנחנו שמחנו לגלות שהיא אכן ממלאת את החלל בהיצע הדגמים של סיטרואן. מלפנים המרווח מצוין, וגם המושבים עצמם נוחים מאוד לישיבה ממושכת. שדה הראיה של הנהג רחב, אף כי בנסיעה לאחור הוא הרבה פחות טוב. זו בעיה שקיימת אצל כל אחת ואחת מהמתמודדות כאן, שמקריבות את שטח החלון על מזבח העיצוב. המרווח לנוסעים בשורה השניה בסדר גמור, אף כי מרווח הראש נפגע בשל גג השמש הפנוראמי. המלצתנו - ותרו עליו אם אתם מעוניינים להסיע מבוגרים מאחור. תא המטען של הסיטרואן הוא הגדול ביותר בחבורה, ובפער ניכר. בראבו. בסעיף נוחות הנסיעה, ה-C4 מעוררת לחיים את כל הסטיגמות הישנות על מכוניות צרפתיות, ורק בצדדים החיוביים: היא משככת זעזועים, מבודדת את ישבנו של הנהג מהאספלט הישראלי ושומרת על יציבות כיוונית מרשימה בנסיעה בין עירונית. אמנם, משפחתיות צרפתיות מלפני 15 שנה עשו את העבודה טוב יותר (רובכם עדיין זוכרים את רנו מגאן הראשונה ואת פיג'ו 306), אבל בשנת 2012, תקופה בה כל יצרני הרכב מנסים להיות גרמניים - המשפחתית של סיטרואן היא אחת הנוחות שנהגנו בהן.
על הכביש: מנועים, תיבות הילוכים והתנהגות
כשאמרנו שכל המשפחתיות במבחן רוצות להיות גרמניות, התכוונו לזה ברצינות: קחו לדוגמה את סיטרואן C4, שכמו בדגמים אחרים של קונצרן פיג'ו סיטרואן, גם בחרטומה מותקן מנוע מתוצרת ב.מ.וו. מדובר במנוע מוצלח מאוד בנפח 1,600 סמ"ק (120 כ"ס), אבל המנוע הזה לא מצליח לבטא את האיכויות שלו בגלל בעיה אחת ויחידה: תיבת ההילוכים. ל-C4 יש תיבה אוטומטית מיושנת עם 4 הילוכים בלבד, שגוזלת לא רק את כוחו של המנוע, אלא גם את שלוותו של הנהג: היא משתהה בהעברת הילוכים, לא מגיבה היטב לפקודות הדוושה ואפילו חובטת לעיתים קרובות. התיבה הארכאית הזו מקלקלת את חווית הנהיגה בסיטרואן C4 - מכונית טובה מאוד לכשעצמה. בהיבטים האחרים של הניהוג מגלה הצרפתייה יכולות לא רעות: היא אוחזת את הכביש היטב, שומרת על קו הפניה באדיקות ובולמת בהחלטיות וכמעט ללא דעיכה תחת עומס. זו אמנם לא מכונית מהנה, אבל היא צייתנית להפליא.
ההונדה, לעומת זאת, היא מכונית של מצבי רוח. תלחצו על כפתור ה-Econ, ותקבלו מכונית שמסוגלת להרדים את הפעוטות הצרחניים ביותר: במצב החסכוני הסיוויק מעדנת את תגובת הדוושה, מקדימה להחליף הילוכים ומעבירה את בקרת האקלים לפעולה מנומנמת. המצב הזה עושה נפלאות לצריכת הדלק, וגם הופך את ההונדה למכונית נעימה וחלקה מאוד בנהיגה יומיומית. על הכביש המתפתל, לעומת זאת, חובה לכבות את הכפתור הירוק - אחרת המכונית תשכח שיש לה 142 כ"ס מתחת לדוושה. כשהכפתור כבוי התגובות ערניות ומהירות יותר, וניתן לפתח קצב נסיעה מהיר ללא מאמץ מיוחד. הבעיה עם המנוע של הסיוויק היא יותר בדף הנתונים שלו ופחות במנוע עצמו: אם היו מספרים לנו שזה מנוע 1,600 עם 110 כ"ס היינו מרוצים - אבל היות ומדובר במנוע 1,800 עם הספק גבוה, יצאנו מאוכזבים מקטעי הנהיגה המאתגרים. אין לה מספיק כוח כמו שהבטיחו לנו. בכל מה שנוגע להתנהגות הכביש, ההונדה עושה יותר מדי רעש וצלצולים: היא נמרחת לתוך הפניות ביללת צמיגים, מגיבה באיחור להעברות משקל ולפקודות היגוי ודוושה, ובאופן כללי מערבת את הנהג יותר מדי בזוטות. ההתעסקות הזו עשויה להיות מהנה עבור הנהג החובב, אך בשורה התחתונה רמת הביצוע של הסיוויק לא מספיק מהוקצעת.
יונדאי i30, לעומת זאת, היא מכונית שיודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה: ב-90% מהזמן יחידת ההנעה שלה פועלת בהרמוניה וברוגע. המנוע שקט מאוד ותיבת ההילוכים עושה את שלה ביעילות ובפשטות. נעים מאוד לנסוע בה כמעט תמיד (אם נשים לרגע בצד את נוחות הנסיעה). גם כוח לא חסר לה בדרך כלל, אבל הבעיה מתחילה כשרוצים לסחוט מהיונדאי קצת יותר: כשמדביקים את הדוושה לרצפה נוכחים לדעת שזו לא מכונית מאוד זריזה. הרעש מתחיל לחדור לתא הנוסעים והמנוע משדר שלא כל כך בא לו לצאת לספרינטים. לא עכשיו, לפחות. תבואו אחר כך. ההגה מפתיע עם משקל טוב במצב הספורטיבי (ניתן להגדיר אותו ל-3 רמות שונות), אך מהר מאוד מגלים שמדובר בזיוף: גם כשההגה כבד הוא עדיין מעורפל ולא מדויק, ויהיה קשה לדלות ממנו מידע על הנעשה מתחת לצמיגים. לאחר 230 ק"מ של מבחן נתקעה ה-i30 בצד הדרך ומיאנה להמשיך בנסיעה. אנשי יונדאי שהגיעו למקום איתרו תקלה במערכת הדלק, והרכב נגרר אחר כבוד למוסך הקרוב. התקרית יוצאת הדופן לא אפשרה לנו למדוד את צריכת הדלק במדויק בתום המבחן, אך מנתוני מחשב הדרך יחד עם מדידות שביצענו לרכב בעבר עולה כי ה-i30 איננה חסכונית ביחס למתחרות. הציפיות הגבוהות התממשו רק בחלקן.
לפורד פוקוס יש מנוע נמרץ (125 כ"ס) שאמנם אינו מפגין ביצועים מוחצים כמו אלו של הגולף, אך הוא מספיק בהחלט על מנת להזניק את הפורד במאוצי הרמזורים וגם לשעטה במעלה הקסטל. המנוע המוצלח של הפוקוס מגובה בתיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים, שבמרבית התנאים פועלת טוב יותר מזו של הגולף: היא נעימה לשימוש בנסיעה עירונית (למעט רעידות קלות בגלישה איטית), וחשוב יותר - היא מעבירה את הכוח ישירות לגלגלים ולא מסרסת את המנוע כמו תיבות אוטומטיות רגילות. רק בנהיגה ספורטיבית "על הקצה" התיבה מתבלבלת לעיתים, ומכניסה בעיטה קטנה לנהג. לא נורא. ביחס למתמודדות האחרות במבחן הפוקוס היא פנינה דינאמית נדירה: יש לה שלדה נהדרת שלא מעט מכוניות ספורט היו מתקנאות בה, היא מדויקת להפליא ונשלטת, מגלה נכונות מידית להיכנס לפניה בהרפיית מצערת ובאופן כללי מעלה חיוך זורח על פניו של הנהג החובב שקיבל את הרכב בליסינג והופתע לגלות משפחתית מהנה ומושחזת. החיסרון היחיד שלה בתחום הדינאמי הוא ההגה, שאמנם מפגין דיוק מעולה אבל סובל ממשקל קל מדי.
ומכיוון שמרבית הנהגים לא חורכים צמיגים בהרי הגליל וגם לא ממש מתעניינים בקשיחות השלדה, צוות הבוחנים החליט פה אחד שפולקסווגן גולף היא המכונית שמציעה את היכולות הטובות ביותר על הכביש. עם מנוע טורבו בנפח 1,200 סמ"ק, הגולף מציגה ביצועים מעולים, וחשוב מכך - זמינות כוח נהדרת. ליטוף קליל של הדוושה מספיק בכדי להזניק את הגולף הכבדה, והתחושה משתפרת ככל שעולה המהירות. המנוע הקטן הצליח לרשום את צריכת הדלק הטובה במבחן, גם אם לא בפער גדול. תיבת ה-DSG כפולת המצמדים היא עקב האכילס של הגולף: היא פועלת באופן פחות רהוט מהתיבה המקבילה של הפוקוס, במיוחד בכבישי העיר. כניסת הטורבו המוקדמת יוצרת בלבול קל במחשבי התיבה, שלעיתים מגיבה באיחור ובשילוב מכות קלות. ההפתעה הגדולה שהכינה עבורנו הגולף היתה בכבישים ההרריים, שם היא נעה בקצב מהיר בין הפניות וכמעט לא מפגינה תת היגוי. אחיזת הכביש שלה גבוהה מאוד, זמינות הכוח מעולה וההגה מדויק ובעל משקל סביר. עבור הצרכן שאיננו חובב נהיגה, הגולף תציע את החבילה הטובה ביותר מתחת למכסה המנוע - אבל יחד עם זה חשוב לציין כי מתקבלים באחרונה דיווחים על אמינות בעייתית של תיבת ה-DSG, מה שהביא את היצרן להאריך את האחריות על התיבה משנתיים לחמש שנים. קחו בחשבון.
צריכת דלק (בקילומטר לליטר):
* יונדאי i30 לא סיימה את המבחן ולכן לא צריכת הדלק שלה לא נמדדה יחד עם המכוניות האחרות. הנתון מבוסס על מבחן קודם של הרכב בתנאים דומים.
סיכום
מקום חמישי: הונדה סיוויק
הונדה סיוויק פונה ללקוחות הצעירים, ועושה זאת היטב עם עיצוב נוצץ, סביבת נהג ממוחשבת ויכולות לא רעות על הכביש. הבעיה שלה היא התמורה למחיר: ב-135,000 שקל ציפינו לקבל מנוע חזק יותר, תא נוסעים מוצלח יותר ואבזור קצת יותר נדיב. המכונית היקרה ביותר במבחן לא מצליחה להצדיק את מחירה.
מקום רביעי: סיטרואן C4
על אף שמדובר במכונית הכי נוחה ומרווחת מאלו שנבחנו, קשה לסיטרואן להתעלות כאן. כיוון שמדובר במבחן למכוניות האצ'בק, שלא שמות את הדגש בהכרח על הפרקטיקה, היתרונות של ה-C4 הולכים לאיבוד מול המתחרות. את מרבית הנקודות היא הפסידה בגלל תיבת ההילוכים המיושנת, ולמרות זאת אנחנו חושבים שהיא תהיה בחירה טובה מאוד למי ששם את כל כובד משקלו על נוחות הנסיעה. בגיל מבוגר זהו שיקול חשוב.
מקום שלישי: יונדאי i30
שיפור לעומת הדגם הישן - בהחלט, אבל זה לא מספיק בשביל לנצח במבחן השוואתי. המשפחתית של יונדאי מתבלטת לטובה בפרטים הקטנים, וגם המנוע והגיר לא מאכזבים, אבל הבעיה היא החיבור בין המרכיבים: נדמה שזו מכונית לא מספיק מלוטשת, שעדיין לא החליטה מה היא רוצה להיות. עבור מרבית הנהגים היא תהיה קניה ראויה, אבל נוחות הנסיעה הבינונית וצריכת הדלק שלא הרשימה מנעו מה-i30 לזכות באחד מהמקומות הראשונים.
מקום שני: פולקסווגן גולף
כולם רוצות להיות גולף, אבל רק מכונית אחת יודעת איך עושים את זה. הפולקסווגן הנצחית מוכיחה שוב שפשטות היא מילת המפתח: היא לא מתיימרת להיות נוצצת, סקסית או ספורטיבית, ולכן גם מצליחה בכל יתר הסעיפים. הגולף התגלתה כמכונית נוחה, מרווחת, חסכונית ומהנה לנהיגה. אז למה היא לא זוכה במקום הראשון? בגלל המחיר הגבוה, האבזור הדליל והעובדה שבקרוב היא תוחלף בדגם חדש לחלוטין.
מקום ראשון: פורד פוקוס
הפוקוס לא התעלתה על המתחרות באופן מוחלט באף אחד מהסעיפים (למעט האבזור והיכולות הדינאמיות) - אבל כל הבוחנים הסכימו שזו המכונית שהצליחה לשלב באופן כמעט מושלם בין כל החלקים מהם מורכבת מכונית משפחתית. היא מעוצבת, איכותית, מרווחת, מאוד מאובזרת, נוחה למדי, זריזה ומאוד מהנה לנהיגה. הפוקוס מציעה גם את המגוון הגדול ביותר של האפשרויות ללקוח: רוצים בגאז'? קחו את הסטיישן. רוצים ביצועים? קחו את גרסת הטורבו. כשמוסיפים לזה את תג המחיר הנמוך ביותר מבין המתחרות, מקבלים חבילה משפחתית מנצחת.
לקטגוריית המשפחתיות המלאה בקטלוג הרכב של iCar - רכב משפחתי