חזרה לעמוד הקודם

 

ברור שלא נוסעים בלי שהילדים חגורים למושב הבטיחות שלהם. השאלה היא איך מתאימים מושבים נכונים לילדים. קבלו מדריך מקיף שמגלה איך בוחרים מושב לילד, מתי עוברים למושב הבא ובאיזה גיל כבר מותר לילד לשבת מלפנים

 

מאת: אסף בר-שי

צילומים: יח”צ

 

רגילים ללכת עם סנדלים לא רכוסים ועם שעון שזרוק בנונשלנטיות על פרק כף היד? לא נורא. אבל ילדים שזרוקים בתוך המכונית, מבלי להירכס כמו שצריך, עלולים לגמור יותר גרוע מהסנדל ההוא. הבעיה היא שיש כל כך הרבה מידע מבלבל, עומס אמיתי, בכל מה שקשור ברכיסת ילדים ואנחנו מאבדים לעתים את הידיים והרגליים בעניין הזה. איזה כיסא בטיחות צריך לאיזה גיל? האם יש משמעות למשקל הילד בבחירת המושב? מהו כיסא אירופי ומהו אמריקאי? ממתי מותר לילד לשבת במושב הקדמי? והאם, למען השם, מותר או אסור להושיב ילד מול כרית אוויר? טוב ששאלתם, בדיוק התכנסנו כדי לעשות סדר בכל המידע הזה.

 

גוף קטן

הגוף של הילדים שונה מגופם של המבוגרים מכמה בחינות. אוקיי, קודם כל – הוא יותר קטן. גילינו את אמריקה. אבל זה לא מסתיים במידת האקסטרה סמול. הפרופורציה של גוף הילד שונה מהפרופורציה של המבוגר. ככל שהילד קטן יותר, כך ראשו גדול יחסית לממדי הגוף. הצוואר ועמוד השדרה של ילדים קטנים אינו קשיח וחסון כמו זה של מבוגרים ואם לא די בכך – הרי שגופם של הילדים משתנה כל הזמן, הולך וגדל משנה לשנה ומחודש לחודש.

כדי לעשות סדר בעניינים נציין שרק בסביבות גיל 13 אפשר להרשות לילד שלנו להיחשב ממש למבוגר ולעבור למושב הקדמי, ורק כשהוא בסביבות גיל 8-9 הוא יוכל לעזוב את מושב הבטיחות (הבוסטר, במקרה זה) ולהיחגר באמצעות החגורה המקורית של הרכב לבדה. בהמשך נזכיר את “מבחן חמשת המדדים” של ארגון בטרם, שיעזור לנו לוודא שהילד כבר יכול להיפרד לשלום מעידן כיסא הבטיחות.

 

איך בוחרים מושב בטיחות?

קשה להמליץ על מושב בטיחות מהדגם הזה של המותג ההוא. המגוון עצום וברחבי העולם מתפרסמות בדיקות מעבדה רציניות שמשוות בין דגמים שונים. ובכל זאת, מומלץ לרכוש מושב של חברה מוכרת, שנראה מוצק ואיכותי, וכולל מגוון גדול ככל האפשר של כוונונים – הן רצועות רתימה והן “משחק” בזוויות ההתקנה. כשמדובר במושב הבטיחות המלא, של הגילאים שנה-שנתיים ומעלה, כדאי לחפש מושב שמאפשר עיגון יציב – או לשלדת המכונית או, לפחות, מציע קיבוע של חגורת הבטיחות המקורית של הרכב, כך שלא תוכל לזוז ממקומה במקרה של תאונה.

עיגונים לשלדת המכונית מגיעים בשני טעמים: הטעם האירופי והטעם האמריקאי. האירופי מכונה ISOFIX. מושבים שמצוידים בתקן הזה כוללים תופסנים קשיחים שמתחברים לנקודות עיגון ייעודיות בין המושבים, המותקנים ברבים מכלי הרכב האירופיים. חשוב להדק היטב את התופסנים לנקודות העיגון. השיטה האמריקאית (Latch/Tether), כוללת נקודות עיגון שאינן מיועדות לתופסנים קשיחים, אלא לרצועות יתרות המחוברות למושבי הבטיחות. כך מוצמד הכיסא טוב יותר למושב. השיטה האמריקאית מעט פחות הרמטית משיטת ה-ISOFIX, אבל מושב שמתאים לשיטה הזו יכול לשמש גם בכלי רכב שאינם מותאמים לה.

כשאנחנו הולכים לחפש מושב בטיחות, בוודאי לא נרצה למצוא את עצמנו משלמים 800 שקלים על מושב שאינו נכנס למכונית. מושבים שונים מתאימים למכוניות שונות, וכדאי שלא נסתפק ב”שופינג” בחנות, אלא נבקש לקחת את המושב ואת הילד למכונית ולוודא שהילד מתאים למושב והמושב – למכונית. בלי להתבייש – נראה אם הכיסא נכנס לרכב, נתקין אותו היטב במושב המכונית ונוודא שנוח לנו להתקין ולרתום את הילד, בלי רטינות ובלי צביטות כואבות.

 

איך רותמים ומעגנים?

מלבד שיטת העיגון, כשאנחנו מתקינים מושב בטיחות ברכב, חשוב שנימנע ככל האפשר מקיומה של רצועה רופפת. את חגורת הבטיחות המקורית נקבע כך שלא תזוז ממקומה, ונמתח אותה באופן כזה שהיא תאחז היטב במושב.

דווקא כשמדובר ברתימת הילדים עצמם, לא נהדק את הרצועות יתר על המידה, אלא מספיק כדי שנוכל לדחוף שתיים-שלוש אצבעות בין הרצועה ובין הילד. כך הוא יוכל לנשום ולהתקיים, ועדיין החגורה תגן עליו בשעת חירום. במהלך ימי וחודשי השימוש במושב, נעקוב אחר גופו של הילד ונתאים את המושב כך שיתאים לו כל הזמן: נשחרר רתמות, נסיר דיפונים ונשנה זוויות, וכשמגיע הזמן – נעבור למושב הבא.

כשאנחנו מחפשים מקום לעיגון המושב – המטרה היא להרחיק את הילד ככל האפשר ממקום אפשרי של תאונה קשה. המשמעות היא שעדיף לעגן את כיסא הבטיחות למושב האחורי – ועדיף למושב האמצעי מאחור. נוסף על כך, אסור בתכלית האיסור להתקין מושב נגד כיוון הנסיעה במושב קדמי שבו מופעלת כרית אוויר, אבל ההמלצה היא שלא להושיב שום ילד, בשום כיסא בטיחות, מול כרית אוויר, גם עם כיוון הנסיעה.

 

מתי מחליפים מושב בטיחות?

רכישה של מושב בטיחות אינה רכישה לנצח: היות שהמושבים הללו עשויים מפלסטיק, והיות שהם שוהים בתוך תנאי חום וקרינה רבי עוצמה למשכי זמן ארוכים מאוד, הפלסטיק הולך ומאבד מיכולתו להגן על הילדים שבתוכו. ההמלצה היא שלא להשתמש במושב בטיחות בן שש שנים ויותר. תאריך ייצורו של המושב מודבק או מוטבע על אחורי המושב.

מושב נוסף שלא נרצה להשתמש בו עוד הוא מושב שעבר, לא עלינו, תאונה. ייתכן שבשעת התאונה המושב ספג חבטה שאיננה נראית לעין, אבל איננה מאפשרת לו עוד לעגן את הילד היטב למקומו.

סוגי ומבני מושבי הבטיחות רבים ומגוונים – חלקם יסודיים וברורים יחסית, וחלקם משלבים בין קבוצות גילאים שונות. המושבים המתאימים ביותר לתינוקות שזה אך נולדו ועד שהם מגיעים לגיל שנע בין שנה לשנתיים, הם מושבי ה”סלקל” שיותקנו נגד כיוון הנסיעה. ילדים מגיל שנה-שנתיים ומעלה – לפעמים אפילו עד גיל שבע, יישבו במושבי הבטיחות המלאים המותקנים עם כיוון הנסיעה. מרגע שעזבו את מושב הבטיחות המלא יעברו הילדים למושב הבוסטר, שמתאים את חגורת הבטיחות הרגילה של הרכב לגופם.

 
feb-article-seafty-inside
 

התינוקות לסלקל

נולדו לכם תינוקת או תינוק בשעה טובה? מזל טוב! זה הזמן להתאים להם את כיסא הבטיחות למתחילים – ה”סלקל”. מושב הבטיחות הזה מותאם לגופים האנושיים הקטנים ביותר, מהדק אותם היטב מכל הכיוונים, עם עיגונים ורתמות מכל עבר, וגם מאפשר להם לשכב בתוכו בנוחות. השימוש הטוב ביותר בסלקל הוא בסיועו של בסיס קבוע לקיבוע הסלקל ברכב, ואנחנו בהחלט ממליצים לחפש מושב שכולל את התוספת הזו. את הבסיס אפשר לחבר לרכב באופן מהודק ומוקפד וכך אפשר לרתום את הילד בנוחיות בבית, בלי להזדחל אל המושב האחורי ולהדק את המושב למכונית כל פעם מחדש, תוך כדי סערת גשמים, למשל.

הסלקל מותאם להתקנה נגד כיוון הנסיעה, כיוון שאחרת גוף התינוק, ובעיקר בסיס צווארו ועמוד השדרה שלו, עשויים שלא לעמוד בחבטה של תאונת דרכים חזיתית. המושבים הללו בנויים כך שאפשר להוסיף ולהסיר ריפודים ודיפונים כדי שהמושב יתאים לילד גם תוך כדי הגדילה המאסיבית בשנתיים הראשונות לגילו.

כדאי לבחור סלקל מחברה מוכרת, עם בסיס מוצק וגוף שנראה בנוי היטב. חלק מהחברות מציעות ידית המותקנת לאורך הכיסא ולא לרוחבו – שיפור מהותי נוסף בנוחות השימוש. שיפור נוסף שמוצע לעתים הוא התאמת סלקל כך שאפשר לעגן אותו לעגלת הילדים. הסלקל מותאם בעיקר לילדים עד גיל שנה ומשקל של 9 קילוגרם, אבל אם אפשר “למשוך” איתם עוד – מה טוב. הילד כבר קטן על המושב? כנראה שהגיע הזמן למושב הבטיחות המלא.

 

הקטנים למושב הבטיחות המלא

מושב הבטיחות המלא מותאם בדרך כלל לילדים בני שנה-שלוש או ארבע, אך לעתים הוא מאפשר אפילו שימוש נרחב יותר – אפילו מלידה ועד לגיל תשע. בראשית הדרך – גיל שנה-שנתיים, המושב הזה צריך להיות מעוגן לרכב נגד כיוון הנסיעה, כך שפני הילד יופנו אל אחורי המכונית. באופן הזה ספיגת מהלומה עזה מתבצעת באופן טוב משמעותית מכפי שיקרה אם הילד יהיה מעוגן עם כיוון הנסיעה.

כדאי להשתדל שהילד ייסע נגד כיוון הנסיעה עד לגיל מתקדם ככל האפשר, אולם כשרגליו כבר קצרות וקשה להחזיק אותו כך – אפשר להפוך את כיוון ההתקנה של המושב. כעת כדאי להשתמש במושב הזה זמן ממושך ככל האפשר, היות שבדרך כלל הוא מגן על הילד טוב יותר מהבוסטר שיבוא אחריו.

מושב הבטיחות המלא הוא הגדול והחזק מכל המושבים, ובדרך כלל הוא גם היקר שבהם. חשוב שאפשר יהיה לשנות את זווית הישיבה של המושב; בחלק ממושבי הבטיחות המלאים מותקן מעין פלס שמגלה לנו, בעזרת צבעים, מתי הילד יושב בצורה המאוזנת ביותר, ביחס לזווית המושב. חשוב שאפשר יהיה לקבע באמצעות המושב, או באמצעות אמצעי עיגון ייעודי שנמכר עם המושב, את חגורת הבטיחות של הרכב כך שלא תזוז ממקומה.

 

הילדים הגדולים – לבוסטר

יש ילדים שלא מתבגרים גם בגיל שלושים, אבל כשהילדים האמיתיים כבר קטנים מדי למושב הבטיחות המלא, בגיל שלוש-ארבע ומעלה, הגיע הזמן שיעברו למושב הבטיחות האחרון – הבוסטר. מטרתו של הבוסטר שונה לגמרי מזו של המושבים האחרים. מול הסלקל ומושב הבטיחות המלא שנועדו ללפות את גופו הקטן של הילד, הבוסטר נועד אך ורק לתאם בין ממדיו של הילד המתבגר ובין חגורת הבטיחות הסטנדרטית של המכונית. מהסיבה הזו, הבוסטר הוא גם המושב הזול ביותר מהשלושה.

כדי לבדוק אם הבוסטר מתאים לגופו של הילד, אנחנו צריכים להושיב אותו על הבוסטר ולבדוק את שני הפרטים הבאים: האם בעזרת הבוסטר מונח חלקה העליון של חגורת הבטיחות על החזה ולא על הגרון, והאם בעזרתו מונח חלקה התחתון של חגורת הבטיחות על אגן הירכיים, ולא על הבטן. אם שתי התשובות הן “כן”, אזי הילד ערוך ומוכן לשבת על בוסטר.

כשאנחנו מחפשים בוסטר, כדאי לבדוק אם ברכב מותקנות משענות הגנה לצוואר. אם אין בו, אזי חשוב לרכוש בוסטר גבוה, עם תמיכה מובנית לראש שתתמוך בראשו העדין של ילדנו. מומלץ גם למצוא בוסטר שאפשר להתאים בו את גובה מקומה של חגורת הבטיחות, כדי שאפשר יהיה להתאים אותו בדיוק לגוף הילד, שמשתנה מול עינינו.

 

מבחן חמשת המדדים

האם הגיע הזמן להיפרד מכיסא הבטיחות ולהושיב את הילד על המושב המקורי של המכונית? בארגון בטיחות הילדים “בטרם” ממליצים לערוך מבחן ובו חמישה מדדים שמאפשרים לנו להבין אם הגיע זמנו של העולל להסתפק בחגורת הבטיחות. הבדיקה מאפשרת לנו להבין אם כיסא המכונית הרגיל מתאים לגופו של הילד. המדד הראשון הוא שגבו של הילד צמוד לגב מושב הרכב. המדד השני הוא שברכיו מתקפלות בנוחות בזווית של 90 מעלות. המדד השלישי – האם חגורת הבטיחות מונחת על אגן הירכיים של הילד, ולא על הבטן שלו. המדד הבא שנבדוק כדי לדעת אם הילד יכול לוותר על הבוסטר – האם חגורת הכתף מונחת במרכזו של בית החזה. המדד החמישי והאחרון – האם הילד איננו מחליק ממושבו במהלך הנסיעה. אם כל התשובות הן “כן”, המשמעות היא שגופו של ילדנו מתאים למושב של הרכב ואפשר לוותר על הבוסטר.

חשוב לציין שאולי הילד עומד בכל חמשת המדדים בכלי רכב אחד, אבל באחר, שבו מושב שונה, הילד לא יתאים. אז לא כדאי למהר להעביר את הבוסטר לשכנים.

 

הערה חשובה: הכתבה נועדה להעברת מידע בלבד. האחריות על השימוש במושבי בטיחות ורכיסת הילדים ברכב מוטלת על ההורים בלבד.

 

חזרה לעמוד הקודם