עיצוב, אבזור וסגנון

העין שלנו כבר התרגלה לאיסוזו D מקס, שהוא ה”מאזדה” ההמוני והנפוץ של עולם הטנדרים. במבט מהצד או מאחור אין לו הרבה אופי עצמאי, אבל מבט לחזית מגלה אישיות עצמאית, בולטת עד בוטה, תחת הררי הניקל וליכסון הפנסים. בתוך התא הקווים פשוטים ואלגנטיים הרבה יותר. בפנים הוא מודרני ונעים, והאלמנטים העיצוביים העדינים משרים על הנהג ונוסעיו אווירה כמעט משפחתית.

את ה-D מקס בעל ההנעה לכל הגלגלים (4X4) אפשר לקבל בארבע רמות גימור ומחיר שונות. בגרסאות הבסיס המזגן רגיל ויש מראות צד מתקפלות חשמלית; ביקרות יש הרבה יותר – בקרת אקלים, מחשב דרך, בקרת שיוט, חישוקים קלים, מערכת קול מקורית עם דיבורית ופנסי ערפל. בגרסת הפרימיום היקרה ביותר, המושבים חשמליים ומרופדים בעור.

איכות החומרים בתא הנוסעים של איסוזו D מקס די טובה, אבל הסביבה אינה איכותית במיוחד, בעיקר בשל רמת הרכבה שאינה אידיאלית.

 
feb-comp-isuzu-inside2
 

נוחות, שימושיות ומרווח

כמו רוב הטנדרים שהופיעו ליום המבחן, גם ב-D מקס אי אפשר להוציא את ההגה פנימה והחוצה, אלא רק מעלה-מטה, דבר שפוגם מעט בתנוחת הנהיגה. מעבר לכך, אפשר להגביה ולהנמיך את המושב ועל אף שהמושב אינו מהנוחים, המבנה שלו די טוב והתחושה ליד ההגה אינה רחוקה מהתחושה בסביבת הנהג של מכונית פרטית, דבר טוב בעצמו.

במושבים האחוריים המצב טוב פחות – ייתכן שמדובר בספסל האחורי הפחות טוב מכל החמישה שנבדקו כאן. הישיבה מאחור זקופה מדי, תמיכה חסרה לגוף ומרווח בינוני ונראה שהסביבה מאחור תתאים להסעות נוסעים קצרות והכרחיות בלבד.

ב-D מקס אין היקף יוצא דופן של תאי אחסון, אבל לא חסר מקום להניח דברים – בתא הכפפות הכפול, בתא הגדול לטלפונים ובדלתות. מהפאנל הקדמי נשלפים שני מחזיקי כוסות מקוריים. במושב האחורי יש תאים קטנים בדלתות, כיסים בגב המושבים ומשענת יד ביניהם.

ההערה המרכזית שלנו על הנדסת האנוש באיסוזו נמצאת בצג בקרת האקלים שנעשה כמעט בלתי קריא כשהאורות דולקים ובחוץ שעות האור. מעבר לכך הנדסת האנוש דווקא מצוינת – על פשטות מבורכת לתפעול המערכות ומערך מצוין של כפתורי שליטה על ההגה.

נוחות הנסיעה בסביבה העירונית אינה אידיאלית. איסוזו D מקס נטה לקופצנות גם כשנראה שאין סיבה לכך. במעבר לנסיעה בינעירונית מהירה יותר, המצב השתפר מאוד. קופצנות מסוימת נותרה, אבל באופן סביר הרבה יותר ובאופן כללי נראה שמתלי ה-D מקס ריסנו היטב את מהמורות הכביש.

חשוב לציין שאת הבדיקות ערכנו עם נוסעים וציוד, אבל לא עם עומס רב על הארגז – דבר שיכול לשפר מאוד את רמת הנוחות של כל הטנדרים שנבחנו.

 

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש

איסוזו D מקס הגיע למבחן עם מנוע טורבו דיזל בנפח 2.5 ליטר שמייצר 163 כ”ס. לא מדובר באחד החזקים במבחן, אבל הפעולה שלו נעימה וחלקה והוא מאפשר קצב תנועה חזק וטוב. תיבת ההילוכים האוטומטית שלה חמישה הילוכים משתלבת היטב בהעברת הכוח לגלגלים.

טנדרים אינם אמורים להסב הנאה רבה מנהיגה מהירה על כבישי אספלט מהירים, אבל יחסית לקבוצה הזו ה-D מקס עושה עבודה טובה. הוא יציב וההגה שלו די טוב.

במבחן הדרכים המאומץ שערכנו לטנדרים, שכלל נסיעות בעיר ומחוץ לעיר וגם בשטח, צריכת הדלק עמדה על: 9.2 ק”מ לליטר. זהו הנתוון הטוב ביותר מכל הטנדרים במבחן.

 
feb-comp-isuzu-inside
 

שטח ויכולת העמסה

הארגז של ה-D מקס נהנה מדלת גישה מאסיבית ביותר. רצפת ההעמסה כאן אינה מהגדולות, אם כי הרוחב שבין בתי הגלגלים הוא מהגדולים כאן. אבל את מה שלא עושים הממדים – עושה ההנדסה וה-D מקס מספק את כושר ההעמסה הגבוה ביותר במבחן. עם 1,050 ק”ג שאפשר להעמיס על הגב שלו – הוא מסוגל תאורטית לשאת על גבו מכונית סופר-מיני…

בשטח האיסוזו מרגיש די בטוח, וזאת למרות שההיגוי ותפקוד המתלים אינם משדרים דיוק ושליטה מושלמים. בין המהמורות הוא מעט מתרסק, אבל לא באופן שמכה בגב הנוסעים. מרווח הגחון של ה-D מקס הוא איפשהו באמצע – 23.5 ס”מ, ולא נתקלנו עמו בקשיים מיוחדים.

 

פתיח    טויוטה היילקס    מיצובישי האנטר    סאנגיונג אקטיון ספורטס    פולקסווגן אמארוק    סיכום

 

חזרה לעמוד הקודם