הפורטה היא אחת המכוניות הותיקות במבחן. מתיחת הפנים בשנה שעברה הביאה אמנם לרענון קל בעיצוב, אך החידוש העיקרי היה בהצטרפותה של גרסת הדיזל להיצע. עם זאת, גרסת הבנזין היא עדיין הנמכרת מבין השתיים.

עיצוב וסגנון

הפורטה בטח לא תסובב ראשים, אך יש משהו נעים לעין ואלגנטי במראה שלה. גם אם היא לא מצליחה לחדש או להרשים, בטח שלא בצבע ה”אפור ליסינג” של רכב המבחן, היא נראית גדולה ממידותיה. צלחות הפלסטיק של הגלגלים פוגעות מעט במראה החיצוני.

מבפנים ניכרים סימני הגיל. העיצוב פשוט, החומרים לא אחידים במראה ובאיכות, ומערכת המולטימדיה פוגעת גם היא במראה. הפורטה לא עומדת בסטנדרט שמציבות הסקודה, הרנו והמאזדה, והיא משתרכת מאחור יחד עם האלנטרה והפוקוס.

אבזור ותפעול

רשימת האבזור של הפורטה היא הקצרה ביותר במבחן. יש לה אמנם מערכת שמע נשלטת מההגה, בקרת שיוט ודיבורית בלוטות’, אך מערכת המולטימדיה לא כלולה במפרט וגם מערכות בטיחות מתקדמות נעדרות. אם תקבלו בכל זאת את הפורטה שלכם עם מולטימדיה, תגלו מערכת בסיסית ומיושנת, שסובלת ממסך קטן ומתפעול מסובך שלא תמיד מצליח להנגיש את הפונקציות השונות.

מלבד המולטימדיה, הפורטה דווקא קלה מאוד לתפעול ותהיה ידידותית ונוחה לכל משתמש.

שימושיות ומרווח

המושבים הקדמיים בפורטה גדולים יחסית, ומציעים תנוחת נהיגה מוצלחת. מאחור נמצא אחד היתרונות הבולטים יותר של המכונית הזו. המושב האחורי מרווח די הצורך לשני נוסעים, ויהיה סביר בהחלט גם לשלושה. אלו יהנו ממרווח ראש מוצלח וממרווח כתפיים שעדיף משמעותית על פני האלנטרה ואפילו הרנו.

את מבחן כסאות הבטיחות עברה הפורטה עם ציון סביר בלבד: מבנה המושב יוצר שיפוע של הכסאות ופוגע ביציבותם. בצד החיובי, יש לה פתחי מיזוג מאחור ותא מטען נגיש עם פתח רחב, אך ללא כפתור פתיחה על דלת הבגאז’. מלבד האוקטביה, האיוניק והרנו, זהו אחד מתאי המטען המוצלחים במבחן.

נוחות נסיעה

בתוך העיר סובלת הפורטה ממתלים רכים, שיוצרים תחושה מעט קופצנית ולא איכותית על השיבושים השונים. רק הקרוז הקשיחה היתה פחות נוחה ממנה. גם מחוץ לעיר הנוחות לא הרשימה, והפורטה גילתה נטיה לחוסר נינוחות. לא מדובר במכונית בלתי נוחה בעליל, והפערים במקרה זה לא היו גדולים, אך היא מהפחות נוחות במבחן.

כן הפריעו בידוד הרעשים הבינוני (אך עדיף על הקורולה והפוקוס), וגם רעשי המתלים יצרו רעש נוכח בחלל הרכב. שדה הראיה בפורטה מוגבל יחסית עקב דשבורד גבוה וקורות קדמיות עבות.

מנוע וביצועים

המנוע של הפורטה, כמו זה של האלנטרה, שומר על המתכון הותיק: 1,600 סמ”ק, בנזין ותיבת 6 הילוכים אוטומטית. בעיר זה עוד עובד לא רע, עם תגובת דוושה זריזה יחסית. עדיף על השהיית הטורבו ברנו או היעדר הגמישות של המאזדה. מחוץ לעיר הביצועים חלשים יחסית, ומלבד האימפרזה העצלה – הפורטה התגלתה כמכונית החלשה במבחן. ושוב, לא מדובר במכונית שתתקשה להתמודד עם הטיפוס לירושלים או לרמת הגולן – אך הטכנולוגיה המודרנית של המנועים כיום מצליחה לייצר חוויות מוצלחות יותר. תיבת ההילוכים של הפורטה חלקה בדרך כלל, והיתה מהטובות בחבורה.

התנהגות כביש

על הכביש המתפתל, הפורטה לא נסכה בנו את תחושת הבטחון המתבקשת. הבלמים גילו היסטריה מסוימת, ויחד עם המתלים הרכים נוצרה העברת משקל משמעותית בכל פניה – מה שיצר שחרור בלתי מבוקר של החלק האחורי. ההגה קל מדי ובעל תחושה אלסטית.

צריכת הדלק במבחן: 11.6 ק”מ לליטר.

 

בשורה התחתונה: מכונית מרווחת ויעילה, אבל גם פשוטה ומעט מיושנת. אם כבר פורטה – לכו על הדיזל.

פתיח  יונדאי אלנטרה   יונדאי איוניק   פורד פוקוס   מאזדה 3   טויוטה קורולה   רנו גרנד קופה   סובארו אימפרזה   סקודה אוקטביה   שברולט קרוז   סיכום