המשפחתית של סובארו הגיעה גם היא בדור חדש ממש לאחרונה, אך המפרט לא יצר אצלנו ציפיות גבוהות. זו אולי הסיבה שבגללה כל כך הופתענו מהמכונית הזו.

עיצוב וסגנון

החרטום של האימפרזה זוויתי, מחודד ונאה. אבל שם זה מסתיים. יתר חלקי הרכב מעוצבים בצורה שבלונית משהו, הזנב מודבק באופן כאילו מלאכותי ובאופן כללי זו לא מכונית מרגשת. גרסת ההאצ’בק ללא ספק נראית טוב יותר, אם כי אי אפשר לומר שהאימפרזה מכוערת, חלילה.

בתוך תא הנוסעים העיצוב שגרתי ונעים. לא מיושן כמו זה של הפוקוס או הפורטה, אבל גם לא מתוחכם כמו המאזדה או הרנו. 3 מסכי המידע מוסיפים לעושר ולתחושה המודרנית.

אבזור ותפעול

למרות 3 המסכים, ועושר המידע הצפון בתוכם, האימפרזה לא מרשימה בפרק האבזור. יש אמנם בקרת שיוט ומצלמת רוורס, וגם אפשרות (לפחות תיאורטית) לסנכרן בין הסמארטפון ומסך המולטימדיה, אך אין פתחי מיזוג מאחור, אין מערכות בטיחות אקטיביות ואפילו אין מפתח קפיצי מתקפל – שלא לדבר על הנעה בכפתור. גם התפעול לא תמיד אינטואטיבי, אך ברגע שלומדים להתרגל לסגנון המעט שונה שלה – הדברים הופכים להיות פשוטים בהרבה.

שימושיות ומרווח

התמקמות במושב הנהג מתחילה סעיף ראשון של הפתעה. המושב נוח, תנוחת הנהיגה מצוינת ושדה הראיה החוצה פשוט מעולה – הטוב במבחן ללא עוררין. מאחור מציעה הסובארו מרווח טוב מאוד לשני נוסעים, ברמה של הקורולה לפחות, וגם ל-3 נוסעים יהיה מרווח סביר בהחלט (על אף תעלת הינע שמעט מפריעה לרגליים). את מבחן כסאות הבטיחות סיימה הסובארו בהצטיינות, לא מעט בזכות דיפון הדלתות הדק והפשוט שלא גוזל מהמרווח. תא המטען רחב ורדוד ומציע גישה נוחה, אך למה אין כפתור פתיחה על דלת הבגאז’?

נוחות נסיעה

כאן נרשמה הפתעה שניה, גדולה אפילו יותר. האימפרזה היתה המכונית הנוחה ביותר במבחן, ובחלק מהמקרים נרשם פער משמעותי בינה לבין המתחרות. מערכת המתלים שלה נעימה, משככת ומבודדת, וסופגת היטב את תחלואי הכביש מבלי לטלטל את המרכב. שאפו. בתוך העיר חלקה האימפרזה את המקום הראשון עם הקורולה, ועל הכבישים הבינעירוניים היא חולקת את ההובלה עם הרנו. בידוד הרעשים לא גרוע, אך גם לא מבריק. הסקודה, הרנו ושתי האחיות לבית יונדאי היו שקטות יותר.

מנוע וביצועים

לא ברורה ההתעקשות המסורתית של סובארו על מנועי בוקסר. מנוע ה-1,600 סמ”ק של הסובארו מייצר רק 114 כוחות סוס, הנתון הנמוך במבחן, והיא מדורגת אחרונה גם בנתון המומנט (15.3 קג”מ) והתאוצה ל-100 קמ”ש (12.4 שניות). כדי להוציא מהמנוע הזה את מה שכבר יש לו צריך לאמץ אותו מאוד, ואז מתקבל גם רעש נוכח.

לאור זאת, תיבת ההילוכים היא הפתעה נעימה נוספת. היא אמנם רציפה, אך מתנהגת כאילו היתה אוטומטית. מעלה ומורידה הילוכים, לא רועשת מדי ומצליחה למצות עד תום את יכולתו של המנוע.

התנהגות כביש

למרות המנוע החלש, האימפרזה הצליחה להיות מהנה מאוד לפרקים. ההגה שלה מהיר מאוד – לפעמים אפילו מהיר מדי – ולמרות שהיא רוכנת באופן בולט, היא רחוקה מהמגבלות גם כאשר נדמה שקץ האחיזה מתקרב. לנהג המשפחתי היא תתן תחושת בטחון מוצלחת, ולעיתים גם שמץ של הנאה ינצנץ מבעד לשגרת החיים האפורה.

צריכת הדלק במבחן: 10.4 ק”מ לליטר.

 

בשורה התחתונה: לא מבריקה בתחום הביצועים, אבל מציעה מרווח מצוין ונוחות נסיעה פשוט נפלאה.

פתיח  קיה פורטה   יונדאי אלנטרה   יונדאי איוניק   פורד פוקוס   מאזדה 3   טויוטה קורולה   רנו גרנד קופה   סקודה אוקטביה   שברולט קרוז   סיכום