זו לא משפחתית סדאן קלאסית, אבל ההיברידית של יונדאי – בדומה לאוקטביה – מציעה שימושיות גבוהה באריזת האצ’בק חכמה. ואיך היא הפכה כל כך מהר ללהיט מכירות?

עיצוב וסגנון

מלבד הרנו והמאזדה הייחודיות, הבוחנים סברו כי האיוניק היא הנאה במבחן. הצללית שלה ייחודית, לא משוגעת כמו זו של טויוטה פריוס – אבל משדרת כי לא מדובר בעוד משפחתית קלאסית. הפנסים בחזית, חישוקי הגלגלים והזנב המעניין יוצרים מכונית שונה בנוף.

בתוך תא הנוסעים העיצוב לא מרגש אבל מודרני ונעים לעין, עם מספר תוספות מעניינות כמו גלגל ההגה הקטום והמסגרות הכחולות לפתחי המיזוג. לוח המחוונים הדיגיטלי, שזמין רק בגרסה הבכירה, הוא עוד תוספת שמשדרת קדמה. איכות החומרים טובה בהחלט, גם אם לא מתעלה.

אבזור ותפעול

בסעיף האבזור האיוניק מתעלה על מתחרותיה בצורה ברורה, גם בגרסה הבסיסית יותר – ובמיוחד בגרסת ה-Supreme הבכירה. יש כאן את המולטימדיה המצוינת של כלמוביל; יש גם בקרת אקלים עם יציאות מאחור, כניסה והנעה ללא מפתח, משטח טעינה אלחוטי לסמארטפון, וחשוב מכל – היצע מרשים של מערכות בטיחות אקטיביות, הכולל בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטיה מנתיב ובקרת שיוט אדפטיבית. ה- Supreme מוסיפה גם התראה על רכב בשטח מת במראות, מושב נהג חשמלי, מראות צד בקיפול חשמלי ועוד.

עומס האביזרים לא מפריע לתפעול. הנדסת האנוש מצוינת, הכל נגיש וברור, וכל נהג יסתגל בקלות לסביבה המתקדמת של האיוניק.

שימושיות ומרווח

היא נראית קטנה יותר, והיא אכן המכונית הקצרה במבחן, אבל זו הוכחה נוספת לכך שהגודל לא קובע. מלפנים המרווח לנוסעים מצוין, ומאחור יהנו הנוסעים ממרווח רגליים מעולה שלא נופל מהפורטה או הסובארו. המרווח לראש אמנם פחות מוצלח מזה של השברולט או האוקטביה, אך רק נוסעים גבוהי קומה יחושו בצפיפות קלה. לרוחב המושב ניתן לאכלס 3 נוסעים בצורה נסבלת, ואת מבחן כסאות הבטיחות סיימה האיוניק עם ציון דומה לזה של האלנטרה: המושבים אמנם לא “יושבים” היטב בתוך הכסא, אך הם נכנסים ללא קושי מיוחד.

תא המטען של האיוניק נהנה מדלת חמישית שפוערת פתח ענק, והוא גם מציע נפח נדיב של 550 ליטרים. הפריעה לנו קצת המדף הנגלל שמסרבל את  ההכנסה של חפצים שונים, אך לא היה לנו ספק שמדובר בתא המטען הטוב במבחן – אחרי האוקטביה, כמובן.

נוחות נסיעה

במבחני הסולו שערכנו לה, האיוניק לא הצטיינה בספיגת השיבושים. חישוקי “17 ותוספת המשקל יצרו נוקשות מסוימת. אבל המבחן ההשוואתי חשף כי ביחס למתחרות, מדובר בסך הכל במכונית נוחה למדי. רמת הנוחות בעיר היתה דומה לזו של האוקטביה, אם כי פחות מוצלחת מזו של הקורולה, הרנו והסובארו. מחוץ לעיר היא לא הצטיינה באופן מיוחד, אך גם לא נפלה מהאוקטביה והקורולה. ההנעה ההיברידית השקטה תורמת להפחתת רמת הרעש ברכב, וגם הבידוד עצמו לא רע.

מנוע וביצועים

האיוניק קיבלה את הציון הגבוה ביותר בסעיף הזה, ולא רק בגלל צריכת הדלק. בתוך העיר יחידת ההנעה שלה פועלת באופן חלק ושקט להפליא, והעובדה כי יש לה תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים לא הצליחה להפריע לפעולה החלקה שלה. מחוץ לעיר הביצועים מצוינים, התיבה מסייעת למצות את כוחו של המנוע והחשמל מניב תפוקה מלאה כבר בסל”ד אפסי. היא אולי לא מהירה כמו הפוקוס או הקרוז, אך היא מציעה שילוב מאוזן ומוצלח ביותר בין אופי רגוע ליכולת גבוהה. כשמעבירים אותה למצב הנהיגה הספורטיבי, היא מאיצה בנחישות רבה.

התנהגות כביש

אבל ההנעה ההיברידית של האיוניק גורמת לה לשלם את המחיר במקומות אחרים. תוספת המשקל המשמעותית, והעובדה כי הוא מרוכז בחלק האחורי של הרכב, גורמים לזנב לפסוע באופן שלא תמיד ניתן לצפיה מראש. היא בדרך כלל תהיה בטוחה ואוחזת, אך רמת הבטחון שהיא משרה נופלת מזו של האלנטרה, הרנו וגם מזו של המאזדה והפורד. בכל הנוגע להנאה הספורטיבית, הזנב המשוחרר דווקא עשוי להיות תיבול מעניין לחיי היומיום – אך זו לא מכונית דינאמית במובן הטהור של המילה.

צריכת הדלק במבחן: 16.7 ק”מ לליטר.

 

בשורה התחתונה: שימושית ומרווחת, מאובזרת לעילא, בטיחותית במיוחד וגם חסכונית בצורה יוצאת דופן. משפחתית מצטיינת.

פתיח  קיה פורטה   יונדאי אלנטרה    פורד פוקוס   מאזדה 3   טויוטה קורולה   רנו גרנד קופה   סובארו אימפרזה   סקודה אוקטביה   שברולט קרוז   סיכום